פסק-דין בתיק עפ"א 29464-07-13

הערעור

1.         ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב - יפו (כבוד השופט גולדין) בתיק 19215847 מיום 29/05/2013, לפיה נדחתה בקשת המערער לחיוב המשיבה בהוצאות ושכר טרחה לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, לאחר זיכויו מחמת הספק מעבירה של חניה בניגוד לתמרור.

העובדות הרלוונטיות

2.         ואלה העובדות הרלוונטיות להכרעה בערעור:

א.         ביום 29/05/2012 בשעה 13:55 נמצא רכבו של המערער חונה ברחוב ברקוביץ בתל אביב, שבו הוצב תמרור האוסר על חנייה במקום בין השעות 08:30-07:30.

ב.         בעקבות זאת, קיבל המערער הודעת תשלום קנס בגין עבירה של חנייה בניגוד לתמרור, לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל-אביב - יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983 (להלן: " הדו"ח"). לדברי המערער, הבחין שאף ל-3 כלי רכב שחנו בסמוך לרכבו, הוצמדו הודעות תשלום קנס.

ג.          ביום 21/06/2012 פנה המערער למשיבה בבקשה להישפט, תוך שהוא מציין "שהוא שומר לעצמו את ראיותיו המוכיחות בבירור כי לא ביצע כלל עבירה וכי הקנס ניתן בחוסר תום לב וללא כל הצדק חוקי" והציע למשיבה לשקול עמדתה ביחס לדרישת תשלום הקנס.

ד.         ביום 30/07/2012 נדחתה בקשת המערער לביטול הדו"ח, מהטעם שלא נקבעה עילה משפטית מתאימה לכך.

ה.         בעקבות בקשתו להישפט, זומן המערער לדיון הקראה ביום 13/03/2013. לדברי המערער, שלא נסתרו, בשל העומס הרב, המתין שעות רבות עד לדיון בעניינו, ולאחר שהציג טיעוניו, ביקשה המשיבה לדחות את הדיון להוכחות.

ו.          ביום 14/04/2013 הודיעה המשיבה בכתב לבית המשפט קמא כי "לאחר בחינת טענות הנאשם, כפי שעלו בדיון ההקראה, ועיון בתצלום שהציג הנאשם לב"כ המאשימה לאחר תום הדיון - מודיעה המאשימה על בקשתה לחזור מן האישום....".

ז.          ביום 17/04/2013, לאור בקשת התביעה, זיכה בית משפט קמא את המערער מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו.

ח.         בעקבות זיכויו הגיש המערער, ביום 21/05/2013, בקשה לחיוב המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין.

ט.         ביום 29/05/2013 דחה בית משפט קמא את הבקשה.

בית המשפט הנכבד נימק החלטתו בכך שלא שוכנע "כי לא היה יסוד לאשמה ולא מצאתי קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת הוצאות".

            על החלטה זו נסוב הערעור.

טענות המערער

3.         בקליפת אגוז, אלה הן טענותיו העיקריות של המערער:

א.         שגה בית משפט קמא:

(1)        בדחותו את הבקשה מבלי שנחשף לראיות בתיק, מבלי שהובהר לו מדוע נערך הדו"ח ומדוע לא חזרה בה המשיבה מניהול ההליך בשלבים מוקדמים;